הורות והסדרי ראיה

עם פירוק התא המשפחתי עולה מיד השאלה- אצל מי יהיו הילדים? מי יהיה ההורה ה"משמורן"- זוהי הסוגיה הקשה ביותר בעת הליך גירושין.

חשוב להבהיר כי משמורת הינו המונח אשר שגור בשפה של כולנו אך לאחרונה מונח זה משתנה לנוכח המציאות וישנו מעבר מהמילה משמורת להורות. ההנחה שהייתה קיימת כי ברירת המחדל היא שהאם תהיה בעלת המשמורת העיקרית, אינה תמיד רלוונטית במציאות של היום, כאשר אבות לוקחים חלק גדול הרבה יותר מבעבר בחיי הילדים ונשים הפכו להיות בעלות קריירה. יחד עם זאת, יש להיות ערים לסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, אשר קובע את "חזקת הגיל הרך"- כי ילדים עד גיל 18 יוותרו במשמורתה של האם, כמובן שחזקה זו הינה תמיד בבחינה תחת העובדות המשתנות ממקרה למקרה ועקרון העל המנחה את בתי המשפט לענייני משפחה הינו "טובת הילד" ועל כן אין לסמוך על חזקת הגיל הרך. יש לציין כי בשנים האחרונות חלה נסיגה בחזקת הגיל הרך לאור המלצות "ועדת שניט" ששמה דגש על האחריות ההורית בתהליך הגירושין כאשר "אחריות הורית משותפת" מחליפה למעשה את המונח משמורת.

הכוונה במונח "משמורת" הינה התייחסות לנושא האחריות השוטפת לגידול הילדים ולדאגה לרווחתם, חינוכם, וכל צרכיהם הפיזיים והרוחניים עד הגיעם לגיל 18 על פי הקבוע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962. שני ההורים הטבעיים נותרים גם לאחר פרידה להיות האפוטרופסים הטבעיים של הקטין וקבלת "משמורת" על הקטין לא מקנה זכויות עודפות להחליט על הקטין מבלי לשתף פעולה עם ההורה השני. לשני ההורים מעמד שווה בקבלת החלטות מהותיות הנוגעות לילדיםבנושאים חשובים כגון חינוך ובריאות.

בימים אלו אנו שומעים רבות על המונח "משמורת משותפת" ו"אחריות הורית משותפת" כלומר חלוקה שווה של זמני השהייה של הקטינים עם הוריהם. לא בכל משפחה קיימת האפשרות למשמורת משותפת מאחר והעניין דורש שיתוף פעולה בין הצדדים ולעיתים ישנו הכרח לקבוע מי יהיה ההורה שיהיה ה"מטפל העיקרי"- המשמורן.

הסכמים בנושא משמורת קטינים אשר הסכימו עליהם שני בני הזוג צריכים לעבור אישור של בית המשפט לענייני משפחה או של ביתהדין הרבני, ועשויים להידחות באם אינם משקפים את טובת הילד. במידה ועניין משמורת קטינים מגיע לפתחו של בית המשפט, ייבחנו פרמטרים שונים כאשר בסופו של יום, ההכרעה תתבסס על פי עקרון טובת הילד בעיני בית המשפט. לרוב בתי המשפט מסתייעים ב"מומחים" ומפנים את הצדדים ללשכות הרווחה בכדי לקבל תסקיר סעד או למבחנים של "מסוגלות הורית" אשר כוללים מבחנים פסיכולוגים וראיונות אישיים בין היתר, כל זאת בכדי לגבש החלטה בדבר משמורת של הקטינים והסדרי הראיה הראויים ביותר באותו המקרה. נושאי משמורת אינם סופיים לעולם, ובכל עת ניתן לפתוח את הדיון מחדש ולפנות לבית המשפט באם קיים שינוי נסיבות אשר מצדיק דיון מחודש בנושא.